המוגלובין הוא חלבון המהווה מרכיב בתאי הדם האדומים שתפקידו ללכוד חמצן בריאות ולהובילו לכל תאי הגוף.
הבדיקה נועדה למדוד את כמות ההמוגלובין בדם, המהווה מדד ליכולת העברת חמצן של הדם. כמות ההמוגלובין בדם תלויה הן בכמות תאי הדם האדומים (רמות ההמוגלובין עולות ככל שמספר תאי הדם האדומים עולה) והן בכמות ההמוגלובין בתוך התאים. מקובל לבצע בדיקה זו אם קיים חשש לאנמיה או שקיימות בעיות דימום. כמו כן משמשת הבדיקה גם כאמצעי מעקב לתגובת הגוף לתרופות וגם כאמצעי לקבלת החלטה על עירוי דם בעת אנמיה חריפה.
משמעות ערכים גבוהים:
ערך מספרי גבוה עלול להצביע על התייבשות, יצור מוגבר של תאי דם אדומים במח העצמות, מחלת ריאות חמורה ועוד. למעשנים כבדים נוצרות רמות מוגברות של המוגלובין. וכן,לאנשים החיים בהרים גבוהים, זאת בגלל דלילות החמצן באוויר הרים המחייבת את הגרים בהם לפתח מערכת משוכללת יותר לקליטת חמצן.
משמעות ערכים נמוכים:
רמות המוגלובין מתחת לסף התקין, מרמזות על קיומה של אנמיה (מצב בריאותי בו הגוף אינו מקבל מספיק חמצן, דבר הגורם לעייפות, לחולשה, קוצר נשימה במאמץ, וחיוורון) או על בעיה המטולוגית אחרת. המקור לירידה ברמות ההמוגלובין יכול לנבוע ממספר סיבות: ייצור לקוי של תאי הדם האדומים, מחסור בברזל, או מחסור בויטמינים B12, B6 וחומצה פולית, הצטלקות הכבד בעקבות שחמת, דימום (פנימי או חיצוני), תהליכי הרס מוגברים של תאי דם אדומים, מחלת כליות, כשל בפעילות מח העצמות, או סרטן הפוגע במח העצמות.
**יש לפנות אל הרופא המטפל ולדון עמו בתוצאות שהתקבלו. משמעות התוצאות תלויה בסיבות בגינן הופנה המטופל לביצוע בדיקה זו**