מהות:
מגנזיום יסוד המצוי בכל תאי הגוף, והוא חיוני לשם יצור אנרגיה, לתפקוד התקין של מערכת השרירים והעצבים ויש לו חשיבות למבנה העצמות והשיניים עם סידן וזרחן. רק כ- 1% מן המגנזיום בגוף נמצא בדם.
מטרה:
הבדיקה נועדה לברר אם רמת המגנזיום בדם תקינה, כאשר רמות בלתי תקינות של מגנזיום הן לרוב תוצאה של מחלות הגורמות להפרשה מוגברת של מגנזיום על-ידי הכליות, או גורמים לספיגה לקויה של מגנזיום במעי. רמות נמוכות של מגנזיום מקושרות בדרך כלל גם לרמות נמוכות של סידן ואשלגן, ועל כן תבוצע בדיקת מגנזיום במידה ותמצא רמה נמוכה בדם של סידן ואשלגן, ולהיפך.
ערכים תקינים:
1.5- 2.0 מא”ק/ ליטר.
משמעות ערכים גבוהים:
רמות גבוהות של מגנזיום הן נדירות, ובדרך כלל הן תוצאה של בעיות כליה. גורמים נוספים כוללים תת-פעילות של בלוטת יותרת הכליה, פעילות יתר של בלוטת יותרת-המגן, תת-פעילות של בלוטת התריס, התייבשות, תסמונת אדיסון (Addison’s disease) ושימוש ממושך בסותרי-חומצה או במשלשלים המכילים מגנזיום. תסמיני ערכי מגנזיום גבוהים כוללים חולשה, לחץ דם נמוך ודופק איטי.
משמעות ערכים נמוכים:
רמות נמוכות של מגנזיום מצביעות על ספיגה לקויה של מגנזיום כתוצאה ממחלת מעי או שלשולים ממושכים, או על הפרשה מוגברת של מגנזיום על-ידי הכליות, תת פעילות של בלוטת יותרת-המגן, שימוש ממושך בתרופות משתנות, רעלת הריון, חוסר תזונתי (באנשים מבוגרים למשל או כתוצאה מאלכוהוליזם). רמת המגנזיום עשויה להיות מעט נמוכה בשליש השני והשלישי להיריון. התסמינים של רמות מגנזיום נמוכות כוללים חולשה, התכווצות שרירים, בלבול, הפרעות בקצב הלב ופרכוסים.
**יש לפנות אל הרופא המטפל ולדון עמו בתוצאות שהתקבלו. משמעות התוצאות תלויה בסיבות בגינן הופנה המטופל לביצוע בדיקה זו**