משפחה: שבטבטיים, Equisetaceae.
שמות משלימים: שבטבט, Horsetail.
חלק בשימוש: נוף הצמח.
רקע כללי ושימוש מסורתי:
השבטבט הוא צמח הגדל בעיקר לצד מקורות מים או באזורים ביצתיים והוא נחשב לאחד הצמחים העתיקים ביותר הקיימים על פני כדור הארץ. הצמח היה נפוץ בשימוש רפואי כבר בתקופות של יוון ורומי העתיקות. הצמח שימש בין היתר לטיפול באבנים בדרכי השתן, בכאבי ראש, בנשירת שיער, בכיבי קיבה, בדלקות שונות, במחלות ראומטיות, בשחפת, לטיפול מקומי של פצעים בעור ועוד. כמו כן, הצמח שימש כאמצעי להרגעה במגוון מצבים. מספר אלקלואידים שנתגלו בצמח ומחקרים (בודדים) שבוצעו בשנים האחרונות, לגבי השפעתו על מערכת העצבים המרכזית, עשויים לאשש את השימושים המסורתיים הללו.
רכיבים עיקריים ידועים:
Volatile oil (hexahydrofarnesyl acetone, cis-geranyl acetone, thymol trans-phytol), Triterpenoids (Isobauerenol, taraxerol, germanicol, ursolic acid, oleanolic acid, betulinic acid), Phytosterols (beta-sitosterol, campesterol, isofucosterol, epicholestanol), Phenolic petrosins (onitin, onitin-9-O-glucoside), Phenolic glycosides (equisetumoside A-C) Flavonoids (kaempferol-3-O-glucoside, quercetin-3-O-glucoside, kaempferol 3-Osophoroside-7-O-glucoside, Kaempferol 3-Osophoroside, quercetin3-O-glucoside, apigenin, apigenin 5-O-glucoside, luteolin, luteolin 5-O-glucoside, genkwanin 5-O-glucoside, isoquercitrin), Alkaloids (nicotine, palustrine, palustrinine), Minerals (silicon, silica, potassium, calcium, Magnesium), Tannins.
תכונות רפואיות עיקריות:
- משתן (Diuretic).
- אנטי דלקתי (Anti-inflammatory).
- נוגד חמצון (Antioxidant).
- מכווץ (Astringent).
- ממוסס אבנים בכליה ובדרכי השתן (Litholytic).
תכונות רפואיות משניות:
- מגן ומשקם של רקמות כבד (Trophorestorative / Hepatoprotective).
- מרגיע (Sedative).
- אנטי מיקרוביאלי (Antimicrobial).
התוויות ושימושים רפואיים עיקריים:
- אבנים בכליות ובדרכי השתן (בעיקר אבני סידן אוקסאלט).
- הקלה בתסמינים של הגדלה שפירה של הערמונית: עצירת שתן, תכיפות שתן, חוסר התרוקנות של השלפוחית וכו’.
- תסמונת שלפוחית עצבנית (Neurogenic bladder) ומצבים של טונוס נמוך של שלפוחית השתן (Atonic bladder).
- דלקות וזיהומים כרוניים בדרכי השתן.
- כחלק מטיפול בבצקות.
- בריחת שתן וחוסר שליטה על סוגרי השתן.
- כחלק מטיפול בהרטבת לילה אצל ילדים.
- מחלות דלקתיות כרוניות של הכליה: Glomerulonephritis / Pyelonephritis.
- אובדן מסת עצם בנשים מבוגרות (Osteoporosis).
- כחלק מטיפול בנשירת שיער.
- כחלק מטיפול בציפורניים שבירות.
- כחלק מטיפול בחסרים מינרליים.
- כחלק מטיפול בלחץ דם גבוה.
- כחלק מטיפול בטונוס חלש של שרירי הרחם ורצפת האגן: דימום וסתי מוגבר, מיומות, הפרשות ווגינאליות מוגברות, בעיות פוריות ועוד.
- כחלק מטיפול במחלות מעי דלקתיות.
התוויות ושימושים רפואיים משניים:
- כחלק מטיפול בחוסר שקט ועצבנות.
- כחלק מטיפול בדלקות פרקים.
- כחלק מטיפול בסוכרת.
- כחלק מטיפול בזיהומים שלשוליים במערכת העיכול.
- שיקום רקמת כבד פגועה במקרים של דלקות כבד כרוניות (Hepatitis) או בעקבות חשיפה לרעלנים שונים.
- כחלק מטיפול באפילפסיה ובפרכוסים.
- כחלק מטיפול בכיבים ודלקות קיבה ותריסריון.
- כחלק מטיפול מקומי בפצעים על גבי העור.
התוויות נגד ואזהרות:
- לא ידועות תופעות לוואי או אזהרות ספציפיות לגבי השימוש בצמח.
- יש להיזהר בשילוב עם תרופות משתנות.
- הריון: ניתן לשימוש.
- הנקה: ניתן לשימוש.
מינונים מומלצים ואופן השימוש:
- טינקטורה 1:3: 30-70 מ”ל בשבוע, כחלק מפורמולה.
- צמח יבש בחליטה: 15-40 גרם ליום.
- תמצית יבשה 10:1: 200-700 מ”ג ליום.
אנקדוטות לגבי שבטבט:
- על פי המסורת, הצמח ותכולת הרכיבים המינרליים שבו מסייעים בריפוי ובתהליכי איחוי של רקמות חיבור, כמו במקרים של דלקות מפרקים, אובדן מסת עצם, נשירת שיער, ציפורניים חלשות ועוד.
- האנרגיה המכווצת של הצמח מסייעת במקרים של פגיעה בטונוס של דרכי השתן ושל שלפוחית השתן, כמו במקרים של שלפוחית רגיזה ושל בריחת שתן ובמקרים של הגדלה שפירה של הערמונית, בפרט כשהטונוס של צינור השופכה קורס בפני הערמונית המוגדלת סביבו.
- במחקרים קליניים הצמח הדגים הגברה של קצב סינון כלייתי וכן הגברה בהפרשת שתן והפרשת חומצה יורית דרך השתן, במקביל לירידה ברמות ה-Ph של השתן.