בילירובין הינו פיגמנט צהבהב הנוצר כתוצאה מפירוק המוגלובין. הבילירובין מתפנה מהגוף דרך הכבד ודרכי המרה אל המעיים והצואה. כמויות קטנות של בילירובין, שמקורן בתאי דם אדומים פגומים או מתים, נמצאות תמידית בזרם הדם.
רמות גבוהות של בילירובין בדם מעידות על פינוי לא תקין שלהם דרך הכב ודרכי המרה, מה שעשוי להצביע על מחלותשל הכבד ודרכי המרה. בשל הצטברות הבילירובין בדם, המחלות הללו מכונות בשם הכולל “צהבת”, על שום המראה הצהבהב של החולים. אצל מבוגרים נלקחת דגימת הדם מוריד הזרוע ואצל תינוקות נלקחת הדגימה מעקב הרגל.
ערכים תקינים:
בילירובין ישיר (עבר דרך הכבד): 0-0.3 מיליגרם לדציליטר.
בילירובין כללי (בילירובין ישיר+ בילירובין בלתי ישיר שלא עבר דרך הכבד): 1.9- 0.3 מיליגרם לדציליטר.
משמעות ערכים גבוהים:
בקרב ילודים (בני יום עד שלושה ימים), קיימת שכיחות גבוהה ברמות גבוהות של בילירובין, זאת מכיוון שבעת הלידה, החיידק הידידותי Bifidobacterium, המסייע בעיבוד הבילירובין, אינו נוכח במערכת העיכול. החיידק מגיע למערכת העיכול של הילוד תוך ימים ספורים באמצעות חלב אם, ואז, בדרך כלל, יורדות רמות הבילירובין לתקנן. רמות גבוהות של בילירובין בקרב ילודים יכולות להיגרם בנוסף כתוצאה מפירוק תאי דם אדומים בגלל חוסר התאמה ברכיב ה- RH בסוג הדם. (אם, למשל, לאם יש RH שלילי, ולאב ולעובר יש RH חיובי, עלולה האם לפתח נוגדנים לתאי הדם האדומים של הילוד שיביאו להריסתם).
ריכוז גבוה של בילירובין בדמם של מבוגרים מצביע על אפשרות לקיומה של מחלת כבד. בכדי לדייק באבחון תתבצע בדיקה של רמות שני סוגי הבילירובין, בילירובין ישיר ובילירובין עקיף ובדיקת אנזימי הכבד. אם רמות בילירובין ישיר גבוהות, ישנה סבירות לחסימה בצינורות המרה, כנראה בגלל אבני מרה, נזק פיסי או כימי לכבד (Cirrhosis), תוצאה של תסמונות מורשות (כגון, Gilbert’s syndrome) תופעת לוואי לתרופה או אלכוהוליזם ממושך. אם רמות בילירובין עקיף גבוהות, הסיבה היא, כנראה, פירוק בלתי רצוי של תאי דם אדומות.
משמעות ערכים נמוכים:
רמות נמוכות נמדדות לרוב כתוצאה מטעות במדידה, מחשיפת בדיקת הדם לאור חזק השובר את מולקולת הבילירובין, או בשל ריכוז גבוה של שומנים בדם.
**יש לפנות אל הרופא המטפל ולדון עמו בתוצאות שהתקבלו. משמעות התוצאות תלויה בסיבות בגינן הופנה המטופל לביצוע בדיקה זו**