מהות:
סידן הינו המינרל הנמצא בגוף בכמות הגדולה ביותר, ומהווה יותר מ- 98% של החומר הקשה בעצמות ובשיניים – שם הוא נאגר. הוא נספג מהמזון כאשר קיימת רמת ויטמין D תקינה בגוף. הסידן חיוני לתהליכים ביולוגיים רבים, ביניהם קרישת דם, העברת אותות חשמליים במערכת העצבים, התכווצות שרירים ושמירה על מבנה העצם וצפיפותה. עודף סידן מופרש מהגוף דרך השתן והצואה. רוב הסידן נמצא בעצמות כשהוא קשור לזרחן (Calcium Phosphate). רמתו בדם נשמרת בדרך כלל יציבה ומבוקרת על-ידי הורמון בלוטת יותרת-התריס (PTH\Parathyroid hormone), ויטמין D, קלציטונין והכליות. כמחצית מכמות הסידן בדם היא בצורת יוני סידן שפעילים מבחינה מטבולית. המחצית השנייה קשורה לחלבון או לחומרים אחרים ואינה פעילה מבחינה מטבולית.
כמחצית מכמות הסידן בדם קשורה לחלבון אלבומין המשמש נשא של סידן לרקמות. כאשר רמת האלבומין בדם נמוכה מהתקין תפחת גם רמת הסידן הנמדדת. לכן, לא ניתן לפרש את ערך הסידן הכללי בדם מבלי למדוד בו זמנית גם את רמת האלבומין.
מטרה:
הבדיקה נועדה לברר אם רמת הסידן הכללית המצויה בדם (הסידן החופשי וזה הקשור לאלבומין) תקינה. בכדי לבודד את הסידן בצורתו החופשית, יש לערוך בדיקה מיוחדת. רמת הסידן התקינה תלויה בגיל הנבדק. הערכה של רמת הסידן בדם חשובה כחלק מבירור של הפרעות במערכת העצבים ובשרירים, בשלד, בקצב הלב, בקרישת הדם, במערך האנדוקריני והיווצרות של אבני סידן בכליות. יש לבדוק את רמת הסידן בדם במיוחד במצבים כגון, מחלת כליות (רמות נמוכות של סידן בדם שכיחות במיוחד בקרב סובלים מכשל כלייתי), כאשר מופיעים תסמינים האופייניים לרמות מוגברות של סידן בדם (עייפות, חולשה, איבוד תאבון, בחילות, הקאות, עצירות, כאבי בטן, השתנה מוגברת וצימאון מוגבר) ולרמות מופחתות של סידן בדם (עוויתות בבטן, עוויתות שרירים או עקצוץ באצבעות), או כאשר קיימות בעיות אחרות הקשורות לרמות בלתי תקינות של סידן, כמו, מחלות בבלוטת המגן, מחלות מעי, סרטן או תזונה לקויה.
ערכים תקינים:
10.20-8.40 מ"ג לדציליטר.
משמעות ערכים גבוהים:
רמות גבוהות (Hypercalcemia) עלולות להצביע על:
- התפתחות סרטנית עם גרורות אשר התפשטו לעצמות והביאו לשחרור של סידן לזרם הדם. גידול שפיר בבלוטת יותרת המגן מביא לעליה מועטת של רמות הסידן, דבר המקשה על איתור הבעיה
- יתר-פעילות בלוטת יותרת-המגן
- בעיה אנדוקרינית מולדת שנקראת: Familial hypocalcuric hypercalcemia מחלת השחפת או סרקואידוזיס
- אי ספיקת כליות כרונית (שגורמת לירידה בהפרשת סידן דרך כליות)
- שימוש בתרופות כגון סטרואידים או תרופות משתנות (תיאזידים)
- כתוצאה של שכיבה ממושכת אחרי שברים של העצם
- פעילות יתר של בלוטת המגן
- צריכה מוגזמת של סידן או עודף ויטמין D
- רמות גבוהות של חלבון בדם
משמעות ערכים נמוכים:
רמות נמוכות (Hypocalcemia) עלולות להצביע על:
- אי ספיקת כליות
- תזונה דלת סידן או אלכוהוליזם
- תת-פעילות של בלוטת יותרת התריס
- ספיגה לקויה של סידן במעי (במחלות מעי, שילשולים כרונים ועוד)
- דלקת לבלב אקוטית
- מחלות עצם כגון רככת עצמות
- רמות נמוכות של ויטמין D
- שימוש בתרופות מסוימות כגון, נוגדי פרכוסים
**יש לפנות אל הרופא המטפל ולדון עמו בתוצאות שהתקבלו. משמעות התוצאות תלויה בסיבות בגינן הופנה המטופל לביצוע בדיקה זו**