מהות:
גלוקוז הוא חד-סוכר המשמש כמקור העיקרי ליצור האנרגיה בתאי הגוף. מקורו בצריכת פחמימות מהתזונה ומפירוקן בתהליך העיכול. יכולת השימוש בגלוקוז בגוף תלויה בזמינות של אינסולין – הורמון המיוצר בלבלב שמאפשר את כניסת הגלוקוז מהדם אל תוך תאי הגוף. אינסולין גם ממיר עודפי גלוקוז לגליקוגן שנאגר בכבד (לשימוש בעת הצורך).
מטרה:
הבדיקה נועדה לקבוע האם רמות הגלוקוז בדם נמצאות בטווח הנורמה. באופן תקין רמת הסוכר עולה מעט אחרי שאוכלים, ובתגובה לכך מופרש אינסולין, אשר מחדיר את הסוכר לתאים ומוריד את רמת הסוכר בדם. סוכרת היא הפרעה בחילוף החומרים בגוף הגורמת לרמת הסוכר בדם להיות גבוהה מהרגיל. הבדיקה נערכת כדי לשלול או לאשש קיומה של סוכרת כאשר מופיעים תסמינים של היפרגליקמיה (רמות גבוהות של גלוקוז בדם) כגון: שתיה ואכילה מוגברים, השתנה תכופה, עייפות רבה, ראיה מטושטשת, החלמה איטית של פצעים, או כאשר מופיעים תסמינים של היפוגליקמיה (רמות נמוכות של גלוקוז בדם) כגון: הזעה מוגברת, רעב, רעידות בגוף, חרדה, בלבול וראיה מטושטשת. אם הנבדקת היא הרה יש לבצע בדיקת גלוקוז בדם כדי לשלול או לאשש קיומה של סוכרת הריון. בדיקת גלוקוז בדם נעשית לאחר צום של 8 עד 10 שעות. חשוב לדעת שבדיקת גלוקוז בצום היא צילום מצב הנכון לרגע ביצוע הבדיקה, לכן אם התוצאה שהתקבלה מצביעה על חשש לסוכרת או לקדם סוכרת יש לחזור על הבדיקה לפחות עוד פעמיים, בזמנים שונים, בכדי לשלול או לאשש את התוצאה הראשונית ולקבוע אבחון מדויק. בכדי לדייק באבחון, נדרשת, לעיתים, בדיקת העמסת סוכר בה ניתן לנבדק משקה המכיל 75 גרם סוכר שעתיים לפני הבדיקה.
ערכים תקינים:
בבדיקת גלוקוז בצום- 100- 70 מיליגרם בדציליטר דם.
בבדיקת העמסת סוכר- פחות מ- 140 מיליגרם בדציליטר דם.
בדיקת סוכרת הריון (שעה לאחר שתיית משקה המכיל 50 גרם סוכר) – פחות מ- 140 מיליגרם בדציליטר דם.
ערכים גבוהים:
בבדיקת גלוקוז בצום:
125- 100 מיליגרם בדציליטר דם – קדם סוכרת (סוכרת סמויה).
מ- 126 מיליגרם בדציליטר דם ומעלה – סוכרת.
בבדיקת העמסת סוכר:
200- 140 מיליגרם בדציליטר דם – קדם סוכרת.
מעל 200 מיליגרם בדציליטר דם – סבירות גבוהה לסוכרת.
מ- 140 מיליגרם בדציליטר דם ומעלה בעת הריון – מצב לא תקין המצריך בדיקת העמסת סוכר בכדי לדייק באבחון. אם הבעיה אינה מטופלת עלולות האימהות ללדת תינוקות גדולים בעלי רמות נמוכות של גלוקוזה.
ערכי גלוקוז גבוהים ייתכנו במצבים של:
- סוכרת מסוג I – (סוכרת תלויה באינסולין).
- סוכרת מסוג II – (סוכרת שאינה תלויה באינסולין).
- סוכרת היריון.
- מצבי סטרס כגון מתח קיצוני, זיהומים, כוויות, ניתוחים, טראומה.
- תרופות: סטרואידים, תרופות משתנות, טריציקליים.
- דלקתאקוטית של הלבלב.
- מחלות האדרנל (קושינג).
- יתר פעילותבלוטת התריס.
ערכי גלוקוז נמוכים יתכנו במצבים של:
- מינון יתר של אינסולין או תרופות אחרות שמורידות את רמת הסוכר בדם.
- תת-פעילות בלוטת המגן.
- מחלות האדרנל (אדיסון).
- מחלתכבד
- תת-תזונה קיצונית.
- תת-פעילות בלוטת יותרת המוח.
היפוגליקמיה ממושכת עלולה להוביל לנזקים במוח ובמערכת העצבים.
**יש לפנות אל הרופא המטפל ולדון עמו בתוצאות שהתקבלו. משמעות התוצאות תלויה בסיבות בגינן הופנה המטופל לביצוע בדיקה זו**