מהות:
אשלגן הינו אחד מהמלחים בגוף אשר נוכחותו חיונית בכל נוזלי הגוף. רובו מצוי בתוך תאי הגוף ורק כ- 2% ממנו מצויים בנוזל הדם (פלסמה). הוא מהווה מרכיב חשוב בבניית החלבונים בגוף וביכולת הכיווץ של השרירים.
מטרה:
הבדיקה נועדה לברר אם רמת האשלגן בדם תקינה. מכיוון שריכוז האשלגן בדם הוא כה נמוך, רמתו בדם נשמרת בגבולות חדים מאוד, ושינויים זעירים ברמתו עלולים להיות בעלי משמעות מרחיקת לכת לפיתוח הלם גופני, מצוקה של כשל נשימתי או הפרעות בקצב הלב. ריכוזים בלתי תקינים של אשלגן עלולים לפגוע בתפקוד המסר העצבי לשרירים, לדוגמא: שריר הלב עלול לאבד את יכולתו להתכווץ. הבדיקה חשובה במיוחד לנוטלים תרופות משתנות או תרופות ללב, לסובלים מיתר לחץ דם או ממחלת כליות ולמקבלים טיפולי דיאליזה, טיפולים משתנים או טיפול תוך ורידי.
ערכים תקינים:
5.7- 3.5 מא"ק/ ליטר.
משמעות ערכים גבוהים:
רמות גבוהות של אשלגן עלולות להצביע על צריכה גבוהה של אשלגן בתזונה, מינון יתר של אשלגן בטיפול תוך ורידי, כשל כלייתי חמור או כרוני, מחלת אדיסון, תת-פעילות של ההורמון אלדוסטרון, פציעה ברקמות, זיהום, סוכרת, שימוש בתרופות מסוימות (בינהן תרופות אנטי דלקתיות שאינן סטרואידיות (NSAIDS) תרופות ליתר לחץ דם מסוג חסמי-בטא, מעכבי ACE ותרופות משתנות. אופן נטילת דגימת הדם לצורך ביצוע הבדיקה עלול אף הוא להשפיע על התוצאה- כיווץ והרפיה של האגרוף פעמים רבות, בעת לקיחת הדם רמת האשלגן עלולה לעלות. כאשר זרם הדם בוורידים מהיר מדי או איטי מדי, תאי הדם מתפרקים ורמת האשלגן עולה. רמות אשלגן גבוהות עשויות להתבטא בחוסר שקט, בבחילות ובהקאות, בכאבי בטן ובשלשולים. עודף אשלגן פוגם בפעילות תאי שריר הלב ועלול לגרום להפרעות בקצב הלב.
משמעות ערכים נמוכים:
רמות נמוכות של אשלגן עלולות להיגרם כתוצאה מהתייבשות, מהקאות, משלשולים, ממחסור תזונתי באשלגן (נדיר). רמות אשלגן נמוכות עשויות להתבטא בחולשת שרירים, בהאטה בפעילות המעיים ובהפרעות בקצב הלב.
**יש לפנות אל הרופא המטפל ולדון עמו בתוצאות שהתקבלו. משמעות התוצאות תלויה בסיבות בגינן הופנה המטופל לביצוע בדיקה זו**