מהות:
נתרן הינו אחד ממלחי הגוף (אלקטרוליטים) החיוני לתפקוד מערכתי תקין. רמתו בדם נובעת מאיזון בין כמות המלח הנצרכת במזון לבין זו המופרשת בשתן. הנתרן מצוי בנוזלי הגוף (בנוזל החוץ תאי) ותפקידו לשמור על מאזן נוזלים תקין בגוף, ולפקח על לחץ הדם על-ידי שמירת כמות נכונה של נוזלים זמינים בכדי שכמות הדם במערכת תהיה יציבה. (אצל אנשים מסוימים ישנה רגישות למלח שפירושה יתר לחץ דם כתוצאה מצריכה מופרזת של מלח). גופנו מווסת את כמות הנתרן בדם ע"י פעילות הורמונאלית המגבירה או מפחיתה את הפרשת הנתרן בשתן, פעילות הורמונאלית המונעת אובדן נוזלים, וע"י תחושת צימאון. עליה של אפילו 1% ברמות הנתרן בדם גורמת לנו לצמא המוביל לשתיית מים אשר מאזנים את רמת הנתרן. הנתרן מווסת את נפח הנוזלים בגוף ושומר על איזון חומצה- בסיס. הוא חיוני להעברת אותות עצביים ולהתכווצויות השרירים. נמצא ברוב המזונות ונספג היטב.
כאשר רמות הנתרן יורדות במהירות עלולים לחוש חולשה ועייפות. במקרים קשים עלולים לחוות בלבול ואף להגיע לתרדמת. כאשר רמות הנתרן יורדות באיטיות לא יופיעו תסמינים.
מטרה:
הבדיקה נועדה לברר אם רמת הנתרן בדם תקינה. רמות בלתי תקינות של נתרן בדם הן תוצאה של בעיות במנגנונים האחראים על וויסותו. כאשר רמת הנתרן בדם משתנה, משתנה מאזן הנוזלים בגוף. שינויים אלה עלולים לגרום להתייבשות או לאצירת נוזלים (בצקת) בעיקר ברגליים. רמות בלתי תקינות של נתרן אופייניות למחלות רבות הפוגעות במוח, בריאות, בכבד, בלב, בכליות, בבלוטת המגן או בבלוטות האדרנל. מקובל לבצע בדיקה זו כאשר ישנן תלונות על בעיית בריאות בלתי מוגדרת. בדיקה זו נפוצה גם במקרים של יתר לחץ דם, כשל לבבי ומחלות כבד וכליה.
ערכים תקינים:
150- 137 מא"ק/ ליטר.
משמעות ערכים גבוהים:
- רמות גבוהות של נתרן בדם קשורות ברוב המקרים לאיבוד מופרז של מים (התייבשות) שאינו מלווה בשתייה מספקת של מים. התסמינים במקרה זה הם יובש בריריות, צימאון, בלבול או חוסר מנוחה ואף פרכוסים.
- מחלות יותרת הכליה כגון תסמונת "קושינג" (Cushing's disease) או תת פעילות של הורמונים המפחיתים הפרשת נתרן בשתן.
- שימוש בתרופות שונות כגון, ליתיום או סטרואידים, עלולות להעלות רמות נתרן בדם.
- מצבי עקה נפשית או גופנית, למשל בעקבות ניתוח עלולים לגרום לרמות נתרן גבוהות בדם בגלל זרימת דם מופחתת בכליות.
משמעות ערכים נמוכים:
- רמות נמוכות של נתרן בדם הן לרוב תוצאה של הפרשת נתרן מוגברת בשתן או צריכה מוגברת של מים (הרעלת מים) שגורמת לדילול המלחים.
- סיבות נוספות: אובדן נתרן עקב תסמונת "אדיסון" ,(Addison's disease) אי-ספיקת לב (אגירת נוזלים), שלשולים, הקאות, הזעה מוגברת, תרופות (פסיכיאטריות, משתנות, נוגדות דלקת, כימותרפיות ועוד) או מחלת כליות.
- רמות נמוכות של נתרן בדם נגרמות, במקרים נדירים, כתוצאה מחוסרים בתזונה.
- כאשר רמת הסוכר בדם גבוהה, רמת הנתרן הנמדדת נמוכה באופן שאינו משקף את רמתו האמיתית בדם.
** יש לפנות אל הרופא המטפל ולדון עמו בתוצאות שהתקבלו. משמעות התוצאות תלויה בסיבות בגינן הופנה המטופל לביצוע בדיקה זו**