שמנים צמחיים ייחודיים – שמן אורגנו

רקע כללי ושימוש מסורתי

אורגנו הוא שיח רב-שנתי ממשפחת השפתניים, הגדל פרא באזורים הרריים בארצות הים התיכון, כגון יוון ותורכיה.תפרחתו סגולה, עליו באורך של 1-4 ס"מ והוא מגיע לגובה של 20- 80 ס"מ. מקור השם Origanum בשפה היוונית. orus=הר ו-ganus=שמחה, היינו: "שמחת ההר", כנראה בשל נפיצותו על ההרים והגבעות.

 

טעם האורגנו ארומטי, חם וקצת מריר והוא משתנה בעוצמתו: איכות טובה היא חזקה ומרדימה את הלשון, אך אורגנו שהתרגל לאקלים קר יותר הוא בעל טעם חלש יותר. עלי האורגנו משמשים לתיבול ונפוצים מאוד במטבח הים-תיכוני בכלל והאיטלקי בפרט.

 

היוונים והרומאים היו הראשונים שנתנו לו מקום של כבוד כצמח מרפא מוביל בתקופה העתיקה. היפוקרטס, רופא יווני קדום שנחשב ל"אבי הרפואה", כתב על האורגנו רבות ותיאר אותו כצמח מרפא ים תיכוני, המביא מרפא למצבים שונים ובפרט בעיות בבטן, זיהומים והפרעות נשימה. היוונים נהגו להשתמש בצמח להכנת רטיות לטיפול בפצעים, כאבי שרירים, כאבי ראש ומגוון מצבים של התקררויות, דלקות וזיהומים כגון – שיעול, סינוסיטיס, ברונכיטיס ועוד. כמו כן, נהגו לעטר את ראשי הזוגות הנישאים בעלי אורגנו, כנגד עין הרע ולמזל טוב. גם הרפואה הסינית המסורתית השתמשה באורגנו להקלה על חום, הקאות, שלשול, צהבת וגירוד בעור ובאירופה האורגנו משמש לשיפור העיכול ולהקלה על שיעול.

 

בשנים האחרונות נחקר שמן אורגנו באופן מקיף. המחקרים חיזקו את השימושים המסורתיים ואוששו תכונות אנטי ויראליות, אנטי בקטריאליות, אנטי פטרייתיות ואנטי פרזיטיות חזקות ביותר, אשר משמשות לטיפול יעיל במגוון רחב של דלקות וזיהומים של מערכת העיכול, השתן, העור והנשימה.

 

ישנם כ-30 מינים שונים של אורגנו (כולל את האזוב המצוי – זעתר Origanm syriacum), אולם רק מהמין אזובית פשוטה Oregano vulgare ניתן לייצר את השמן האתרי המיועד לשימושים הרפואיים שהוזכרו לעיל. השמן ממוצה בתהליך זיקוק בקיטור  Steam Distillation- הממצה את החומרים הפעילים בשמן בצורה האופטימאלית.

 

מרכיבים עיקריים

Carvacrol – מעל 60%. נמצא כחומר בעל פעילות אנטי בקטריאלית ואנטי וויראלית חזקה, והוכח במחקרים כבעל יכולת להשמיד מזהמים שונים.

Thymol – 1%. אחד מהחומרים בעלי הפעילות המחטאת החזקה ביותר בטבע.

Gamma-terpinene

P-cymene

Alpha-pinene

Myrcene

Flavonoids

 

שימושים רפואיים

זיהומים פטרייתיים – חלק חשוב ביותר ממערך טיפולי בקנדידה מערכתית.

זיהומים חיידקיים – כולל חלק מהטיפול בהליקובקטר פילורי.

זיהומים טפיליים במערכת העיכול.

תולעי מעיים.

זיהומים כתוצאה מפרזיטים, אמבות וכו'.

כחלק מהטיפול בקנדידה וגינאלית.

זיהומים במערכת הנשימה.

זיהומים במערכת השתן.

זיהומים עוריים פטרייתיים ואחרים.