אלבומין הוא החלבון הנפוץ ביותר בנוזל הדם (פלסמה). חלבון זה מונע דליפת נוזלים מכלי הדם, מזין את הרקמות ומנייד הורמונים, ויטמינים, תרופות ויונים של מינרלים מסוימים בגוף. האלבומין מיוצר בכבד והוא רגיש ביותר לנזקים הנגרמים לכבד.
הבדיקה נועדה לאתר הפרעות בתפקוד הכבד או מחלת כליות, דלקת בגוף או הלם, ולהעריך את המצב התזונתי, בעיקר בקרב חולים המאושפזים בבית חולים (לעיתים, במצב זה, בודקים רמות פרה-אלבומין). רמות האלבומין עולות בעת התייבשות. מכיוון שרמת האלבומין בדם יורדת במחלות ובהפרעות רבות, נהוג לשלב בדיקה זו עם סדרת בדיקות נוספות שתסייע לאבחן מחלות, לנטר שינויים במצב הבריאות לאחר קבלת טיפול או בעת התפתחות מחלה.
ערכים תקינים:
3.4-5.4 מיליגרם לדציליטר.
משמעות ערכים גבוהים:
רמות גבוהות של אלבומין בדם מצביעות, בדרך כלל, על התייבשות. בנוסף, עלולות להופיע כתוצאה משימוש בתרופות מסוימות, כגון, סטרואידים, אנדרוגנים, הורמון הגדילה ואינסולין. כמו כן, עירוי רב של נוזלים לווריד עלול גם הוא לשבש את תוצאות בדיקת אלבומין.
משמעות ערכים נמוכים:
רמות נמוכות של אלבומין עלולות להצביע על קיומה של מחלת כבד (שילוב בדיקה זו עם בדיקת אנזימי הכבד, תסייע להגדיר בדיוק רב יותר את סוג מחלת הכבד). רמות נמוכות יכולות לשקף גם מחלות בהן הכליות אינן מסוגלות למנוע את דליפת האלבומין מן הדם אל השתן (אם קיים חשש שזוהי הבעיה, בדיקת חלבון בשתן עשויה לשלול או לאשש את האבחון). במצב של דלקת, הלם או תת-תזונה, ובמצבים בהם תהליך עיכול וספיגת החלבונים אינו תקין (כמו במחלות מעיים דלקתיות).
**יש לפנות אל הרופא המטפל ולדון עמו בתוצאות שהתקבלו. משמעות התוצאות תלויה בסיבות בגינן הופנה המטופל לביצוע בדיקה זו**